יחסם של המשוררים אל ההיסטוריה הספרותית

אין לנו מסורת . מצאנו מעט מאוד שיכול לשמש לנו כמסורת . המסורת אולי מתחילה אתנו , מתר ככל שזה יישמע . אינזיך , מרס 1923 כיצד התייחסו משוררי יידיש הצעירים של שנות העשרים של המאה העשרים , המודעים לפרספקטיבה רב תרבותית אופקית , לציר האנכי של ההיסטוריה של ספרותם הם ? התשובה הפשוטה היא : כמעט בכלל לא . אבל יש גם תשובות פחות פשוטות . ספרות יידיש של ימי הביניים , כפי שנכתבה עד המאה השמונה עשרה בגרמניה ובאיטליה , הגיעה לכמה הישגים מרשימים , בעיקר בשירה הנרטיבית וההיסטורית . אבל השפעתה על השירה המודרנית הייתה מוגבלת ביותר ; היא בקושי הייתה מוכרת , והטקסטים שלה לא היו נגישים . אין זה מפתיע , בהתחשב בדימוי הנמוך של היידיש לעומת העברית מצד אחד , ובהיעדר מודעות היסטורית אצל יהודים , שחיו בו זמנית בהווה אינטנסיבי ובגורל יהודי על היסטורי , מצד שני . אבל ההפך הוא שהתרחש : הסטנדרטים שאך זה הושגו והביטחון העצמי של תרבות יידיש במאה העשרים , יצרו בסיס שעליו יכול היה המחקר ההיסטורי להתבסס ולמצוא לעצמו ייחוס מכובד בעבר . תחילה גילו את המאה התשע עשרה ( למשל , בספרו של ליאו וינר : . ( Literature in the Ninetee...  To the book