השירה הדיבורית הפוליטית של הלפרן

המשורר היידי הניו יורקי משה לייב הלפרן ( 1932-1886 ) משתמש בטכניקה דומה של שרשור אסוציאטיבי כדי להציג קליידוסקופ של ראייתו האישית המרירה , הצלפה אקזיסטנציאליסטית אנרכיסטית בחיים בכלל ובקפיטליזם 6 האמריקני בפרט , בתוספת קללות גסות ו"מצבים . "אנלוגיים טכניקה זו של הסטה , המובילה למצבים אנלוגיים במקום למטפורות , ניכרת בשירים כמו " הציפור , "מרציפינט "הקורא לעצמו , "מנהיג או בשתי הגרסאות של "הצעק שבי" ( ראו משה לייב הלפרן , המתופף בחוצות , עמ' . ( 199 , 130 , 146 " הקורא לעצמו , "מנהיג אחד משיריו של הלפרן על אכזבתו מהאיגודים המקצועיים , מתחיל באופן מפתיע : איש מאתנו לא הזמין את פרצופו מראש . ולא טוב שנזרק בו א 5 ן , בכלב המראה את פרצופו , כשהוא בוכה , לשמי הלילה . ( שירת היחיד בניו יורק , עמ' . ( 53 אבל כלב מסוים זה ופנים מכוערים אלה שייכים ל"מנהיג" היושב בבית קפה אפוף עשן . הטקסט מעלה שרשרת של מצבים שליליים , אחריה המנון למה מושג זה הוצע על ידי חנה קרונפלד . שמנהיגות צריכה להיות , ואז שוב רשימה של מצבים שליליים שמשובצים באופן כמעט אגבי בפסוקים משועבדים , המקושרים באופן עקיף בלבד , כקונטרפ...  To the book