שפה ופסיכולוגיה חברתית

שום שפה כשהיא לעצמה אינה יכולה להיות "קשה" או "עדינה" או "טעונת חומר , "נפץ כפי שאומר גיבורו של בלו . במאה העשרים שימשה יידיש לסוגי מבעים שונים , לרוב מנוגדים למה שיכול להיחשב טבעה "הפנימי" או המקובל . השפה ה"דיבורית" והעממית הזאת נרתמה בהצלחה לפרוזה אימפרסיוניסטית , להיסטוריוגרפיה , למחקר בלשני וסטטיסטי , לתעמולה פוליטית או לשירה של " מגדל . "שן ועם זאת , בתפיסה החברתית , השפה אכן נשאה מכלול של תכונות אופיניות , שהתפתחו בהיסטוריה הייחודית שלה והתגבשו בספרותה המודרנית . עצם העובדה שדוברים מלידה של השפה יכולים לייחס לה איכויות אמוטיביות כאלה במקום לראות בה אמצעי תקשורת ניטרלי , מעידה על עצמה . ייאמר מיד : עיקר השפה ודקדוקה דומים אולי לשפות אחרות ; מה שמאפיין אותה כשפה ייחודית אלה תכונות מיוחדות שמשתמשיה משבצים בדיבורם , והחשובים לאפיון העממי או המחקרי שלה . במקום להביא דקדוק סדיר של יידיש או ניתוח של טקסטים מייצגים , אתמקד בתכונות "אופייניות" מעין אלה . בביטוי "סמיוטיקה" של יידיש כוונתי לרמה שנייה של לשון , הנבנית מעל אוצר המילים , המורפולוגיה והתחביר שלה , כלומר לאותה "שפה" של תקשורת ה...  To the book