שפה חדשה־נושנה

בתחילת המאה העשרים היו ספרות יידיש והשפה עצמה - שבה דיברו אז רוב היהודים ברחבי העולם - כלי תקשורת ותרבות מבוססים , שדרכם התוודעו קוראי השפה ליצירות מופת של ספרות העולם וכן לאידיאולוגיות מודרניות ולאירועים פוליטיים וחברתיים . באווירה הפופוליסטית של הזמן נתפסה יידיש בעיני אוהדיה כ"שפת , "העם כנושאת את הערכים האמיתיים של , "עמןל" את חיוניותו ואת התעוררותו לחיים חדשים . ב , 1919 במנפיסט של "קולטור ליגע" ברית" ) ( "התרבות בקייב נוסחה ההתנגדות של היידישיסטים להקמת בתי ספר של "תרבות" בעברית : "הם [ חסידי העברית ] מלמדים שפה שהעם אינו מדבר בה ומטיפים לנסוע לארץ , שהעם אינו חי בה " . יידיש ייצגה בעיניהם את העמידה הגאה מול הכחשה עצמית והתבוללות "קרייריסטית" מצד אחד , ואת העמידה מול סד חרדי מאובן מצד שני . יידיש אפשרה קיום של תרבות יהודית מודרנית , כאן , בגולה . כאשר הגיעו הגברים והנשים הצעירים , שהיו לימים סופרי יידיש באמריקה , אל חופי היבשת , נחושים בדעתם להתחיל חיים חדשים בארץ החדשה , החופשית והקשה , וניגשו לכתיבת שירה וליצירת סגנונות ספרות חדשים , הייתה שאיפתם ליצור אמנות בשפה הזאת ולחדש חיד...  To the book