הסגנון האוטוביוגרפי הדוקומנטארי ב'לילדים שלי'

ב 2002 הציגה מיכל אביעד את סרטה לילדים שלי . סרטה של אביעד הוא קולאד של החיים בבית משפחתה , קטעי וידאו משפחתיים , ראיונות עם משפחתה המורחבת וקטעי ארכיון . התיעוד מתחיל בספטמבר 2000 עם פרוץ האינתיפדה השנייה . הסגנון האוטוביוגרפי דוקומנטארי של מיכל אביעד דומה לסגנון של גורן בכך שגם היא מעמידה במרכז סרטה שאלה , וכתשובה לשאלה חושפת פרקים מחייה הפרטיים . הנרטיב שבונה אביעד , בדומה לנרטיב של פרלוב וגורן , וכפי שמתחייב מהז'אנר האוטוביוגרפי הדוקומנטארי , הוא נרטיב בגוף ראשון . במרכזו של הנרטיב התנצלות בפני ילדיה לכשיתבגרו וכתב הגנה שלה , האמור להסביר לילדים מדוע היא ובן זוגה מסכנים את חייהם בבחירתם להמשיך להתגורר בישראל . הסרט עונה על שאלה המובלעת בטקסט הקולנועי , שאלה בעלת אופי פוליטי , היסטורי , ולאומי , והיא : מה יסתבר כמהלך נכון מבחינה היסטורית , להישאר בישראל או לעזוב ? או במילים אחרות , מדוע אנו ( אביעד ובן זוגה שמשון ויגודר ) בוחרים לחיות בישראל למרות שאיפתנו לחיות חיים "נורמליים" במדינה דמוקרטית בעלת אופי מערבי ? ( זהו עיבוד שלי לשאלה , כ . ג . ק ) אביעד מעמידה במרכז סרטה שאלה שבישראל...  To the book