ז. ש"ז זליגסון ותפיסתו הפואטית

הראשון , כמדומני , אשר פיתח בצורה מקורית ומעניינת , לא רק למעשה אלא גם להלכה , את התפיסה הדיכוטומיה , אשר על פיה יש לראות בשירה האירופית החדשה מכאן ובשירה העברית החדשה מכאן שתי סיסטימות שונות ומנוגדות , שכל אחת מהן יפה לה מערכת חוקים פרתודית שונה - היה שמואל זונוויל זליגסון , ( 1866-1814 ) בהקדמתו המרתקת לספרו האכיכ ( ברלין . ( 1845 הנחת היסוד האסתיטית של זליגסון היא , כי היופי , בכל האמנויות , הוא תוצאה של ההרמוניה , וכי ההרמוניה בשיר מקורה בהרכב השלם של השיר , ובקשר הנכון שבין היסוד הפנימי ובין הצורה החיצונית . על סמך הנחת יסוד זו יוצא זליגסון נגד "היופי , "המדומה החזותי בלבד , שעיקרו בארגון מיכאני , ומעמיד כנגדו עיקרון אחר , צלילי : חייב המשורר להשתמר מכל וכל מן היופי המדומה אשר הוא נרגש רק לעינים כמו מאותיות ידועות א"ב וכדומה בראש או בסוף השורות , או ממקצב היתדות והתנועות , כי הממציא ענינים כאלה בשיר רק שחוק עשה לו , כי הם לא ייטיבו לצורת השיר כי אם ירעו , יען כי כל יפי השיר והניגון נרגש אך לאוזן וכל נועם צורתו החיצונה לא יושג אר לחוש השמע , לכן כל יופי כזה אשר תרגיש רק העין הוא למ...  To the book