ב. עדותו של ביאליק

באחד באוקטובר 1894 שלח ביאליק לרבניצקי , עורך פרדס , את שירו "אגרת , "קטנה כשהוא מצרף ל"אגרת הקטנה" המחורזת "אגרת גדולה" בפרוזה , והיא אחד הדוקומנטים המעניינים ביותר לתפיסתו הפואטית של ביאליק הצעיר . בין השאר עומד ביאליק באגרת זו גם על תבניתו הפרוזודית של השיר , כשהוא משלב בדבריו תיאור , הערכה והתנצלות : בעיני מצא השיר הזה חן בתוכנו , בשפתו ובמתכונתו החדשה לנו , אשר לא עשו כן חרזנינו בלהטיהם . [ ... ] חרוזי השיר הזה הם אחד מלעיל ואחד מלרע . והמלעיל אשר אמרתי הנהו לפי הקריאה ההמונית , אצלנו האשכנזים , המקולקלת , אשר יקראו תמיד מלעיל , מלבד מלה בת הברה אחת שאות השימוש ב'כ'ו'ל'ם לפניה ; אבל לפי הקריאה הספרדית המדקדקת לא יעלה המשקל יפה . בדבר זה נגררתי אחרי המנהג של שטות אשר נהגו משוררינו בזמן האחרון לשקול את שיריהם במשקל מצלצל בפי קוראים עמי הארץ , אעפ '' י שהמשקל והצלצול אינם באמת כי אם מדומים בשיריהם , כי הספרדי או כל קורא מדקדק , המטעים את המלה כהלכתה וכנגינתה , לא יחוש כל צלצול . כל שירי הנדפסים , מלבד שיר "אל האריה המת" ושיר "על סף ביהמ"ד" הכתוב נשקלו עד"ז , שירי פרישמן ושל '' ג הם ...  To the book