( 184 7-1809 ) מנדלסון , צעיר משוברט בשתים עשרה שנים , לא השתתף בפועל בהמשך פיתוחו של הליד . תרומתו היא בנעימה האישית האופיינית כל כך , שידע להשרות על שיריו : הלוטפנות המינורית , הפאסטורליות נוסח בידרמייאר ומקסם הגמדים והפיות , המוכרים היטב יותר מן ה"שירים בלא מלים" לפסנתר . מנדלסון קיבל ממורו onvs ומידידו הגדול גיתה את הגישה , המצווה על הפירוש המוסיקלי להצניע לכת ולא "לכפות את עצמו" על הפיוט ; דבקותו בריבונות הצורנית של המוסיקה , שאינה עולה בקנה אתד עם ההיצמדות ההדוקה אל פרטי התמליל , מוליכה גם היא אל שיר הבתים החוזרים , המסתפק במתן ביטוי כללי לאוירת הפיוט ולהלך הרוח המפעם בו . סממן מנדלסוני מובהק הוא החריגה מן המתכונת החוזרת בבית האחרון ועיצובו החפשי של בית זה במחוות סיכום וחתימה . באשר לטיבו של ליווי הפסנתר , הרי שמנדלסון מזדהה , בדרך כלל , עם גישתו של צלטר ומסתפק במתן תמיכה דיסקרטית ללחן המושל בכיפה ; אין זה מקרה , שבדוגמאות הספורות , שבהן חרג מן המיגבלות האלה , הגיע אל מיטב הישגיו בתחום הליד . בבחירת תמליליו גילה מנדלסון חיבה לשירה העממית או העממית לכאורה . כמו שוברט , נהג גם הוא...
To the book