יוחאי אופנהיימר / ייצוג המלחמה אצל חנוך לוין: סאטירה, קומדיה, טרגדיה

הסאטירה העברית עד מלחמת ששת הימים , מתקופת הקומקום והמטאטא ועד בצל ירוק והגשש החיור , כולל הסאטירות של אפרים קישון , נהגה להצביע על מוקדי שחיתות ציבורית . אולם היא "לא עירערה את אושיות הממסד וניסתה לכל היותר לרמז בדרך הסאטירה הקלה , על עיוותים 1 קטנים ועל תיקונים . "אפשריים את הקורפוס הסאטירי הזה ניתן לכנות במונחיו של רוזנהיים ( Rhosenheim ) "סאטירה : "מענישה תפקידה איננו לשנות את עמדת הצופים ולספק בידם תובנה חדשה , כיוון שמושא הביקורת כבר נתפש כלא אהוד על ידם . תפקידה ללעוג למושא הביקורת 2 ולבזותו באקט של הענשה פומבית . לסאטירות המוקדמות של לוין ( את ואני והמלחמה הנאה , 1968 , קסשופ , , 1969 מלכת אמבסיה ( 1970 , ניתן תפקיד שונה בהקשר בו הן נכתבו . עיסוקן בנושאים פוליטיים ובקונסנזוס הלאומי שנתהווה סביבן , נועד לשכנע את הצופים , כי אותן אמיתות מקובלות אינן אלא מליצות רטוריות שתפקידן להסתיר את מחיר המלחמה , את הבלות הישגיה ואת המניעים האנוכיים של המעוניינים בה . הסאטירה של לוין היא פירוק אנליטי של / מרכיבי אותו קונסנזוס , שמטרתו ללמד את הצופים לקרוא את השיח הפוליטי של סוף שנות השישים , ב...  To the book