|
|
לפי פוקויאמה , הכותב בשנות השמונים המאוחרות , הגענו ל"נקודת הסיום של ההתפתחות האידיאולוגית . "האנושית גירסה דרמטית זו של קץ ההיסטוריה היתה באופנה בתקופה שמייד לאחר קריסת הקומוניזם , כשהיא לוכדת , כפי שנדמה , באורח שנון מאוד , את רוח התקופה : כאשר במזרח אירופה מתרחש שינוי פוליטי במהירות שלא תיאמן , לעיני דור שגדל והתחנך על הוודאויות התרבותיות העקרות של המלחמה הקרה . היה זה מסר של חגיגת ניצחון ושל אופטימיות כאחת . חגיגת ניצחון , בכך שבישר את מות הקומוניזם הסובייטי ; אופטימיות , בכך שהעלה על נס את סופם של המלחמה הקרה , מירוץ החימוש הגרעיני שליווה אותה ותחושת אי הביטחון העמוקה שתופעות אלו עוררו בחלק גדול של אוכלוסיית העולם במשך תקופה של כמה וכמה עשרות שנים . כאשר סקר פוקויאמה את התמונה הפוליטית הגלובלית החדשה , הוא ראה הסכמה כללית לעמדתו , וציין כי : בשניים האחרונות הופיעה הסכמה כללית מופלאה לגבי ההצדקה של דמוקרטיה ליברלית כשיטת ממשל , תוך שהיא גוברת על תיאוריות מתחרות בגון מונרכיה תורשתית , פאשיזם ולאחרונה גם על הקומוניזם . מכאן , כפי שניהן לצפות , קצר המרחק לרעיון שייתכן מאוד שדמוקרטיה ...
To the book |
|
|