|
|
דוד מתאבל על שלושה מילדיו . אישיותו המגוונת באה לידי ביטוי גם בביטויי אבל שונים על כל אחד מילדיו . דוד מתבשר מפי נתן , כי בנו שנולד לו מבת שבע ימות . הילד חסר שם . הוא נולד מחטא הניאוף . לפיכך לא ראוי לדעת המספר שייזכר שמו . דוד , עוד בטרם מות בנו , מתנהג כאבל בניסיון לדחות את רוע הגזרה , בתקווה שהאל יחיה את הילד וימחל לו על מעשיו . דוד שוכב על הארץ ומתאבל , מתפלל אל האלוהים ומתענה . בדרך זו מביע דוד חרטה על מעשיו ובקשה לכפרה על עוונו . עבדיו מבקשים ממנו לקום מן הארץ ולאכול כדי שיתחזק , אך דוד מסרב : "ולא אבה ולא ברה אתם לחם" ( שמ"ב יב , 4 ל . ( 1 ביום השביעי למחלת הילד רואה דוד את עבדיו מתלחשים ומבין כי בנו מת . הוא שואל את עבדיו והם מאשרים את חששו : "ויאמר דוד אל עבדיו המת הילד ויאמרו מת" ( שמ"ב יב , . ( 19 בהיוודע לדוד על מות בנו , התנהגותו מתהפכת - מתגובה פסיבית היא הופכת לתגובה אקטיבית : הוא מתרחץ , סך גופו בשמן , מחליף את בגדיו ובא אל בית . 'ה בזמן מחלת בנו מבקש דוד את ה' ( שמ"ב יב , ( 16 ובכך מבטא את משאלתו להחיות את בנו . לאחר מות הבן , שוב מבקש דוד את , 'ה הפעם הוא מדגיש את הש...
To the book |
|
|