ג. הפולמוס על היחס לעולם החומר בחסידות

אחד הטיעונים העיקריים שהופנו נגד פרשנות החסידות של בובר קשור להבנת יחסם של מורי החסידות לעולם החומר . טענתם של רבקה ש"ץ אופנהיימר ושל גרשם 22 הכוונה לטיעונו של בובר ששפינוזה ביקר את אפשרות כינונו של יחס אישי לאלוהים על רקע ביקורתו הכוללת על מיעוט דמותו של האלוהים האין סופי . ראו לעיל פרק תשיעי , סעיף ד . 23 על יחסו של בובר לדעת בכלל ולמקומה של הדעת ביחסי הזיקה אני-אתה בפרט ראו מאמרי בובר ושטיינר , . 114-111 שלום הייתה , שברבר פירש מקורות חסידיים בדרך מסולפת , כיוון שמנקודת המבט המודרנית שלו הוא ייחס להם השקפה אקזיסטנציאליסטית וריאליסטית שלא הייתה להם , ובכך כפה עליהם את "חדוות המוחשי" שלו , כלומר את השקפתו החיובית על העולם . בהשקפה אקזיסטנציאליסטית וריאליסטית התכוונו ש"ץ אופנהיימר ושלום לייחוס ערך מיוחד לעולם הקונקרטי ולפרטיו הגשמי" ) , ( "המקודש כלומר לראייתו כמרחב שבו מתגלה אלוהים ושבו ניתן לחולל מפנה במציאות לקראת אלוהים . לדעתם יחס חיובי כזה כלפי עולם החומר איננו קיים בחסידות , או שהוא משני בה . עמדה זו מתבטאת בדבריה של ש"ץ אופנהיימר , שהזיקה אל הקונקרטי " היא שאלתה הגדולה של החסיד...  To the book