ח. מהלך שישי: תפיסת ההתגלות של ביבר והמעשה המוסרי

דבר אלוהים עובר ויורד על פני ככוכב נופל , שעל אשו תעיד אבן הכוכב , ואין היא מעלה את האור לעיני , ואני עצמי יכולני רק להעיד על האור ולא להרים את האבן ולומר : הוא הדבר . ( בובר , דו שיח , ( 114 הדיון בתפיסת ההתגלות של בובר יכול למצוא את מקומו ההולם גם בחלקו הראשון של הספר , הדן במיסטיקה בהגותו , אולם מיקמתי אותו בפרק על הצמצום היות שניתן למתוח קו ישר מדיונו של בובר בתורת הצמצום , האור והכלים אל פירושו לתורת ההתגלות בחסידות וממנו להצגתה של תפיסת ההתגלות שלו בספרו "אני . "ואתה הדיון בתורת ההתגלות של בובר בקונטקסט הזה עשוי להאיר מזווית אחרת על הרקע העיוני לאינדיבידואליזם האתי של בובר , כלומר להבהיר מדוע מחשבתו האתית של בובר , הקושרת תמיד התגלות עם מעשה , קשורה תמיד לכאן ולעכשיו , 54 לסיטואציה פרטית ; ומדוע לא ניתן להרחיבה לתורה אתית כללית במובן של בכל זמן ובכל מקום . במילים אחרות : הגזרה השווה שבובר יצר בין ההתגלויות הקולקטיביות המכוננות והאדירות , "העומדות בתחילתן של חברותות גדולות , בנקודות המפנה של הזמן , "האנושי ובין ה"ההתגלויות [ הפרטיות ] החשאיות , המתרחשות בכל מקום ובכל שעה" ( אני וא...  To the book