ג. מהלך ראשון: המהלך ההרמנויטי — הפרשנות הדיאלוגית לתורת הצמצום

בשנת , 1922 סמוך להופעת ספרו "אני , "ואתה יצא לאור ספרו של בובר על המגיד הגדול וממשיכיו . חלק מן המבוא לספר זה עומד ביסוד הפרק הרביעי רוחה" ) וגופה של ( "התנועה של ספרו "בפרדס החסידות" ( משנת . ( 1945 בפרק זה דן בובר במסורת הקבלית שהחסידות קיבלה אל תוכה , ובתוך כך הוא דן בתורת הצמצום , שבה הוא ראה חלק מ"תכנה היסודי" של הקבלה ; זאת מבלי שהתייחס לשינויים שהחסידות הכניסה בתורה זו . בראשית דיונו אפיין בובר את תורת הצמצום כתורה קבלית המספקת תשובה לשאלות תאוסופיות הכרוכות בתורת הבריאה : "היאך אפשרי עולם ... ? מאחר שאלוהים הוא אין סוף , היאך יהא קיים משהו זולתו ... ? מאחר שהוא נצחי , היאך יכול להתקיים זמן ... ? מאחר שהוא מוחלט , היחסי מה כאן" ( שם , סא . ( המענה שבובר הציע לשאלות הללו חורג מן התחום התאוסופי , ויש בו מעבר ברור אל המישור הדיאלוגי : הקבלה משיבה : אלוהים צמצם את עצמו בשביל העולם , משום שהוא , שאחדות הוא ללא שניות וללא זיקה , רצה שתקום זיקה זו . משום שרצה כי יכירוהו , כי יאהבוהו , כי יחפצו בו . משום שרצה להעלות מתוך ישותו האחדותית בתכלית , שבה המשכיל והמושכל אחד , את הזולתיות השוא...  To the book