|
|
טיפולוגיית הדבקות של בובר לא רק מביאה את הדבקות ואת התיקון למצב של שוויון ערכים , אלא קושרת ביניהם ואף יוצרת ביניהם תלות . זאת משום שמצד אחד דבקות ללא תיקון פוגמת במטרת הבריאה , ומצד שני רק מצב של "אני , "ואתה כלומר של מגע דבק בין האני לאתה , מאפשר את התיקון . קשר פנימי זה בין שני הערכים מופיע , למשל , בהקדמתו של בובר לספרו בפרדס בחסידות , שבה הוא מצביע על השפעת החסידות עליו : אבל איני יודע ציור נאות אחר למה שאני מאמין , למה שהחסידות לימדתני להאמין : כי הוויה אלהית חבויה בדברים ובעצמים , וכי איני רשאי לחוש בהוויה זו אלא אגב מגע אמתי עמהם , אגב מגע של אני ואתה , אבל במגע זה גם רשאי אני לפעול עליה , רשאי אני לפעול עליה פעולה . "גואלת" ( בפרדס החסידות , הקדמה , ה-ו ) התלות שבובר יצר בין אידיאל הדבקות לאידיאל התיקון מחזירה אותנו למקורות חסידיים ומעלה את השאלה , מהו היחס הפנימי במקורות חסידיים בין דבקות להעלאת ניצוצות , או בין דבקות להפיכת חומר לצורה ? אם ביסוד טיפולוגיות הדבקות החסידיות שאינן ממזגות בין שני האידיאלים הנזכרים הועמדה השאלה כיצד תיתכן דבקות בזמן העשייה הגשמית , עתה יש לשאול ש...
To the book |
|
|