ג. טיפולוגיית הדבקות של בובו כשוויון ערכים בין הדבקות לתיקון

תורתו הדיאלוגית של בובר מאחדת את אידיאל הדבקות עם אידיאל העבודה בגשמיות והתיקון , ומביאה אותם לשוויון צורה . במילים אחרות : בטיפולוגיית הדבקות של בובר אין אחד הגורמים — אידיאל הדבקות או אידיאל העבודה בגשמיות — עיקר והשני טפל . במקום שבו אידיאל העבודה בגשמיות אינו נגזר מהרצון להרחיב את הדבקות לכלל מצבי החיים ניצבים אנו בפני אידיאל התיקון , אשר לפיו המגע הגואל עם המציאות הקונקרטית הוא ערך העומד בפני עצמו . האדם פועל במציאות לא רק למען התעלותו העצמית , אלא כיוון שהעולם זקוק לפעולתו . שוויון ערכים כזה קיים , כאמור , אצל בובר . היחס של אני ואתה , שאופיין כיחס של דבקות ושכרוך אצלו תמיד בהתקשרות עם "האתה , "הנצחי מסב להעצמת הממשות הרוחנית בעולם ולשיקומה של האחדות בו . לפיכך יהיה עלינו לתור אחר מקבילות חסידיות המשקפות איחוד כזה בין שני העיקרים , של הדבקות ושל התיקון . כבסיס להמשך הדיון נעמוד תחילה על דוגמה אחת לטיפולוגיית הדבקות של בובר , המבטאת בדרך ייחודית את יישומו של אידיאל העבודה בגשמיות אצלו — ההתקשרות הדו שיחית במפעל : אין לך בית חרושת ואין לך משרד שהוא כל כך שכוח בריאה , עד שלא יתרומם ...  To the book