ב. החיות האלוהית וגילוי השכינה

רק אם שניים אומרים זה לזה "אתה האיש" בכל נפשם ומאודם , זוכים שתהא שכינת ההוויה שרויה ביניהם . ( בובר , דו שיח , ( 141 המגמה הריאליסטית שבובר ייחס לבעש"ט משתקפת בהגותו שלו בספרו "אני ואתה" ( לעיל עמ' ( 141-138 בסוף דיונו בשאלת היחס שבין האוניו מיסטיקה ובין 14 על הויקה בין אקסטוה ודבקות ובין המשכת השפע האלוהי כלפי מטה ראו אידל , החסידות , . 122 , 13 אף שבובר ביקש לבטל את הציר שמלמעלה למטה ( לעיל פרק שישי , סעיף ג , ( אין ספק שלפנינו וריאציה של המשכת הרוחניות והמשכת הכוח האלוהי על ידי מתן ביטוי . "דמות"ל המשכה זו אינה נעשית על ידי פעולה מוקדמת ומתוכננת מצד האדם , אלא מתוך החיזיון של הדמות המופיעה בסיטואציה הדיאלוגית והמבקשת אחר מימוש , וכן מתוך מצבו האקסטטי המתון של האדם הנוטל חלק בסיטואציה . עם זאת אין לזהות אצל בובר פעולה זו מצד האדם עם מגיה , כיוון שבובר שלל מכול וכול את הכנסת הסכמטיות לתחומו של המסתורין . הפעולה הקבועה והמתוכננת מראש — תהיה זו פעולה מגית או ציות לחוק מסורתי — עומדת בסתירה לזיקה הישירה לאלוהים , אלא אם כן החוק עולה שוב מתוך הסיטואציה הדיאלוגית בבחינת "הלכה בת . "רגע ע...  To the book