ד. בין "דניאל" ל"אני ואתה"

בפרק זה ניסיתי להראות , שקיימת סתירה משמעותית בין הדרך שבה מאפיינים חוקרי בובר את הפנומן המיסטי בהטלתו על מחשבתו של בובר ובין תיאורי האיחוד , "דניאל"ב ושסתירה זו מאפילה על הבנת המעבר מ"דניאל" ליצירתו הדיאלוגית , משום שהיא יוצרת ניגוד מדומה בין המיסטיקה המוקדמת של בובר — והמיסטיקה בכלל — למחשבתו הדיאלוגית . זאת משום שמהשוואת תיאורי האיחוד בשני הספרים מתברר שלא המיסטיקה מפרידה ביניהם . השוואה זו מלמדת שאף שבובר מיעט להשתמש ב"אני ואתה" במונח איחוד והמירו במונח הנוכחות אין כל הבדל ממשי ביניהם , ושאם נגדיר את המיסטיקה על פי אמת המידה הקיצונית של האוניו מיסטיקה , כלומר של ביטול הישים בתוך אחדות כוללת אחת , הרי כל דיון במיסטיות אצל בובר בכל שלב שהוא של יצירתו אינו רלוונטי כלל . יתרה מזאת : היות שלית מאן דפליג ש"דניאל" הוא ספר מיסטי , וכיוון שבובר טען לזיקה 21 ציטוט זה הוא מתוך אחרית דבר ל"אני , "ואתה שבובר צירף לספרו בשנת , 1957 כדי להבהיר את השקפתו לנוכח שאלות ותהיות שהופנו אליו במשך כארבעים שנה ( אני ואתה , . ( 94-93 לכן יש לראות בדברים ביטוי למחשבתו הבשלה ביותר הן מבחינה כרונולוגית הן מבחי...  To the book