א. פתיחה

בפרק זה ברצוני לדחות את ההשקפה הרווחת במחקר , שהמיסטיקה היא החוצצת בין ספרו של בובר "דניאל" ( 1913 ) לספרו "אני ואתה" ;( 1923 ) ובהקשר רחב יותר שהיא המבדילה בין הגותו המוקדמת של בובר להגותו הדיאלוגית . טענתי , שעליה עמדתי בקצרה בפרק המבוא , היא שהעמדה המחקרית המזהה את "דניאל" עם מיסטיקה ואת "אני ואתה" עם דחייתה מבוססת יותר על בחינה סמנטית של הקטעים 1 הרלוונטיים ב"דניאל" וב"אני ואתה" ופחות על בחינה פנומנולוגיה שלהם . הדיון בדרך התמודדותו של בובר עם בעיית הריבוי ( לעיל פרק ראשון , סעיף ב ) ובחינה פנומנולוגיה של התיאורים המיסטיים אצלו הראו שבובר שלל את אפשרות קיומו של איחוד מוחלט ( אוניו מיסטיקה , ( ושהשדה שבו יש למקם את תיאורי האיחוד שלו ב"דניאל" הוא המיסטיקה המתונה האקסטרוורטית . ( identity in difference ) אף שנגעתי בסוגיה וו בפרק השני , ברצוני להרחיב מעט בעניין דחיית האוניו מיסטיקה על ידי בובר ב"דניאל" בשל חשיבותה להמשך הדברים . העמדת הסתירה בין דיאלוג למיסטיות מתבטאת בהקדמתו של פרידמן לתרגומו האנגלי של הספר . בין הסיבות שהוא מנה להוצאתו של הספר בתרגום אנגלי בשנת 1965 הוא ציין כי " דני...  To the book