|
|
ציינתי בפרק הקודם את שנת 1909 כתחילתו של שלב חדש אצל בובר , מעין "הפיכת לב" ביחסו למיסטיקה ; שנת 1914 היא גמר חתימתו של שלב זה , המתואר בידי בובר במסתו "דו שיח" . ( 1932 ) אביא את הקטע האוטוביוגרפי במלואו : כשהייתי צעיר לימים היה "היסוד הדתי" בשבילי דבר שבמופלה . היו שעות שהוצאו מכלל מהלכם של דברים . הקליפה הקשה של יום יום נסדקה ביד משהו . הנה תש כוח ההתמדה הבטוחה של התופעות : ההתקפה שנתרחשה קרקרה ופרצה את כוחה . "הניסיון הדתי" היה ניסיון של האחרות שלא נכנסה למחיצת צירופם של החיים . יש שתחילתו [ של הניסיון הדתי ] באה בדבר המצוי ומוכר יפה , שבלי משים הלך ונעשה קרוב ומאוים כאחד , וסופו שנעשה בהיר ושקוף לתוך האפלה של הסוד עצמו על ברקיו הרוטטים . ברם עלול היה הזמן להיקרע קרעים קרעים אף במישרים : תחילה ניתז ניצוצות ניצוצות בניין העולם המוצק , אחריו הבטחה העצמית המוצקת יותר , ושוב ה "פלוני" שלך , אותה פלוניות נטולת ישות , ששוב רק היית אותה ולא ידעת עליה עוד , מסורה היתה בידי השפע . היסוד ה"דתי" העלה אותך מגוש הסתם . שם בעבר השני משתרע הקיום השכיח והרגיל על התעסקויותיו , ואילו כאן [ בתחום הני...
To the book |
|
|