ג. תיחום הפנומן המיסטי כבסיס לאפיון המיסטיקה של בובר

בסעיף זה ברצוני להעמיד תיחום של הפנומן המיסטי , כהמשך לדבריי במבוא ( סעיף ג , ( שיעמוד ביסוד בחינת האלמנטים המיסטיים בהגותו המוקדמת והמאוחרת של בובר . בהתאם לעמדה שנקטתי בהקדמה לספר , שיש להימנע מחד גיסא מהגדרת הפנומן המיסטי רק על פי ביטויו הקיצוני ( מחיקת ה"אני" במצב של אוניו מיסטיקה ויחס של ניכור לעולם , ( ושמאידך גיסא יש להימנע ככל האפשר מהגדרתו במרחב " האפור" המשיק לתחומים נוספים של ההתנסות הדתית ( כגון התגלות , התנסות בנוכחות אלוהית , התנסות דתית אינטנסיבית , התקשרות עם האי רציונלי ועקרון 23 "אני מוצא שהגותו של בובר אכן הלכה ונשתכחה עם השנים . מתוך כך , עיקר חשיבותה של הגותו המוקדמת בכך שהיוותה מצע להתפתחות הגותו המאוחרת הדיאלוגית האנתרופולוגית . יתר על כן , ' אני ואתה' שיצא לאור ב , 1923 מסמן בעיני ... גם את מוקד הגותו בכללותה ו'הגרעין הקשה' של מחשבתו" ( ברזילי , האדם הדיאלוגי , . ( 32 כפי שציינתי , וכפי שיתברר כחלק הראשון של הספר , הגרעין הקשה של הגותו של בובר טמון בכינונם של מצבי איחוד באמצעות טרנספורמציה נפשית , והחשיבה הדיאלוגית היא הטלתם של מצבי איחוד אלו על הספרות הבין איש...  To the book