א. הגותו של בובר כיצירה נאו־חסידית

אין עוררין על כך שבובר הושפע מן החסידות , הזדהה עמוקות עם אישיה , הרבה לעסוק במקורותיה ( ובמיוחד בסיפוריה , ( ראה בה אפשרות לריפוי משבר האדם והתרבות במערב וראה בעצמו שליח מבשר שלה לאנושות . הדברים נאמרו מפיו ונכתבו על ידו 1 באש שחורה על גבי אש לבנה . ברם עיסוקו של המחקר בהפנמתן של תורות חסידיות וקבליות בהגותו של בובר לא הושלם , אלא שורטט בקווים כלליים בלבד , ולפיהם הפנים בובר בדרכו שלו את גרסתה של החסידות לעקרון הנוכחות ( האימננטיות ) של אלוהים בעולם ואת רעיון הגאולה בחסידות , שהוא , לדידו של בובר , מימוש האלוהי בעולם על ידי פועלו של האדם ( רעיון העבודה בגשמיות בכלל והעלאת הניצוצות בפרט . ( מחקרים רבים , לעומת זאת , הוקדשו לשאלת מידת הצדק או אי הצדק שבובר נהג בה במקורות חסידיים . זאת על רקע הפולמוס של גרשם שלום ותלמידיו עם בובר 1 למשל דבריו בשנת : 1908 "אני נושא בתוכי את דמם ורוחם של אלו שיצרו אותה [ את האגדה החסידית , [ ומתוך דמי ורוחי היא הפכה לחדשה" ( בובר , אגדת הבעש"ט , . ( 10 כבר אז ראה בובר באגדה החסידית תעודה דיאלוגית : "האגדה היא המיתוס של אני ואתה , של קורא וקרוא , של הסופי ה...  To the book