ד. דמוקרטיה, הגינות והשתייכות קהילתית: גבולות מהותיים לציות

שתי התיזות על גבולות הציות שאותן ניסיתי לבסס עד כאן : תיזת הציות המוגבל ותיזת הציות הנרחב , מעוגנות בטיעון התוצאות הרעות . המוסר המדיני שבו ראוי להחזיק קובע מהן תוצאות הנחשבות לרעות . בשביל הפאשיזם יחשבו לרעים מצבים שבשביל הליברליזם יחשבו לטובים , ולהיכן . גבולות הציות העולים מטיעון התוצאות הם משום כך לגמרי פורמליים . לפחות שלושה מן הטיעונים הנוספים המבססים את חובת הציות לחוק - טיעון ההגינות , הטיעון ממהותה של הדמוקרטיה והטיעון על יסוד חובות של השתייכות קהילתית , 20 יכולים לסייע לנו לצקת תוכן ממשי , חלקי לפחות , לגבולות פורמליים אלה . שלא כטיעון התוצאות הרעות , מבליעים טיעונים אלה הנחות לא רק בדבר קיומו של מוסר מדיני הקודם לחוק . הם מבליעים גם הנחות - לפחות חלקיות - בדבר תוכנו של מוסר זה . תוקפם של טיעון ההגינות הכללי וטיעון ההגינות שבדמוקרטיה , תלוי במוסר מדיני שבמוקדו עומדת תפיסת צדק הומניסטית , היינו , תפיסת צדק שעיקר מרכזי שלה הוא ערכם השווה של בני-אדם . בלא להניח תוקפו של עיקר זה , נשאלת השאלה מדוע חשוב בכלל שהנטלים שצריך לשאתם כדי לקיים את מוסד החוק יחולקו באורח שוויוני בין בני ...  To the book