למרות ההבדל הגדול בין אמנות הפופ לבין הזרמים הקודמים שבדקנו , יש נקודות חיתוך בין הפופ לבין המודרניזם . ראשית , בעניין הבדיקה העצמית של האמנות , שהפופ מרחיב ומחיל אותה גם על המוסדות האמנותיים , ובכך הוא דומה מאוד לפלוקסוס ( אין לדבר על השפעה , כי היסטורית קדם הפופ לפלוקסוס . ( נקודת חיתוך שניה היא בטיפול בבעית הסובייקט . הנסיון להוציא את הגורם הסובייקטיבי מהיצירה הגיע לשיא חדש עם הפופ . בפופ ניתן מעמד מרכזי לציטאטה ולשכפול , שאת ניצניהם מצאנו בשימושו של פיקסו באובייקט ובסימן ה . ready-made הפופ עושה שימוש מובן מאליו בסמלים תרבותיים נתונים , הן כאובייקטים והן כסימנים . אך בכל אחד מן התחומים האלה מכוון הפופ את בעיות המודרניזם לאפיק חדש , ולכן ניתן לדבר כאן על שינוי תפיסה . בניסוח מכליל , הפופ , ובעקבותיו חלקים נכבדים מהפוסט מודרניזם העכשווי , נטל את בעיות הבדיקה העצמית והסובייקט של המודרניזם ושינה אותן מבעיות של מטא שפה לבעיות מושא : אותן השאלות נתפסות עכשיו לא כשאלות על תכונות הייצוג , אלא כשאלות על תכונות העולם והאדם , שאותן מנסה האמנות לתפוס . בדיקת האמנות בפופ המוקדם עדיין ניתן למצו...
To the book