פרק ד': "העם האחר", השאלה הערבית

" מולדת הגעגועים המנוגדים" - ההתחלה בדיון על דמות "היהודי , "החדש פורטו בין השאר סימני היכר שהושאלו מן הסביבה הערבית . היו אלה סימני היכר של לבוש : כפייה , עגאל , גלבייה ; סימני היכר של לשון : עירוב העברית במשפטים ערביים , שימוש בשפת הגוף הערבית ; והיו אלה סימני היכר של התנהגות . דהירה על סוסים , יריות באוויר , וכדומה . כדי להחיש את התהליך של היות יהודי חדש בארץ ישראל , סבר היהודי העולה , שעליו לסגל לו תווי זהות ערביים כאלה , שנתפסו כזהות מקומית , וכאשר עטה אותם על עצמו , הודו הכל בהתפעמות כי אכן בארץ ישראל של סוף המאה ה , 19 מתחוללת התחייה הממשית של חלום הדורות . ספרות העלייה הראשונה מנצלת מהפך חזותי זה לדרמטיזציה סיפורית , שיש בה מן הריגוש העלילתי והתעמולתי , ובעיקר אותה סצינה שהפכה עם השנים לתבנית חוזרת בכמה יצירות . סצינה זו , מתרחשת במשעול שומם מועד לפורענות , שם פוגש לפתע תייר יהודי ( או עולה , ( ב"ערבי" חמוש על סוס . התייר ( או העולה ) מחוויר מפחד ומתכונן לרע מכל , כשלתדהמתו פורץ ה"ערבי" בשחוק , ומגלה לו כי יהודי הוא , איכר או שומר מן המושבות . התייר מתקשה להאמין , והסצינה שראש...  To the book