" טראומה זה תמיד יישאר , אבל צריך ללמוד לחיות עם זה " . " הדיבור על זה מנקה את הרעלים " . לאחר הדיבור על טראומות הילדות והבנת הקשר להתדרדרות לזנות , מגיע שלב הדיבור על טראומות הזנות . שלב זה , כאמור , הוא הקשה והמכאיב ביותר , ופעמים רבות כרוך בהעלאת זיכרונות קשים מנשוא . הנשים מתקשות לדבר על כך גם משום שהן נמצאות במצבים שונים של דיסוציאציה , ואינן זוכרות , או מנותקות ממה שקרה במהלך העיסוק בזנות . אחד התיאורים החוזרים בפיהן הוא הניתוק של הנפש מהגוף : את לא מבינה שאני לא זוכרת כלום ? לא ממש הייתי שם . רק הגוף שלי היה שם , הנפש שלי לא הייתה שם . ( רינה ) . 24 דפוקה . שלב זה מתאפיין בתגובות גופניות קשות אצל המטופלות , ולא רק אצלן . במהלך הטיפול הנשים חוות מחדש תחושות של כאבים בגוף , בחילות , הקאות וסחרחורות , ותחושות אלה אינן פוסחות גם על המטפלות . למרות ניסיון רב שנים בעבודה עם טראומות הזנות , מצאתי את עצמי יושבת בחדרי לאחר פגישה ראשונה של קבוצה להחלמה מזנות , עם סחרחורת קשה שחלפה רק לאחר כחצי שעה . הדרמה המתחוללת בין הרצון לדבר לבין הקושי , והתחושה שהדיבור הוא בלתי נסבל , מתקיימת לאורך כ...
To the book