התעללות מינית בילדות ודיסוציאציה

היסטוריה משונה יש לחקר הטראומה הנפשית . העימות בין הרצון להכחיש מעשים נוראים ובין הרצון להכריז עליהם בקול רם הוא 1 א הדיאלקטיקה המרכזית של הטראומה הנפשית . נפגעי הטראומה נקרעים בין הרצון לשכוח , להכחיש , להתעלם ממה שקרה , לבין חוסר היכולת לשכוח 1 שכן הטראומה שבה ופולשת לחיי היום יום באמצעות פלשבקים , ביעותי לילה וזיכרונות לא רצוניים . הדיאלקטיקה של הטראומה מולידה שינויי תודעה מסובכים ומוזרים בקרב הקורבנות . כבר לפני למעלה ממאה שנה תיאר פרויד את תסמיני ההיסטריה הדרמטיים והתימהוניים , והגיע למסקנה כי ההיסטריה נובעת תמיד מפגיעה מינית בילדות , בדרך כלל על ידי בן משפחה קרוב . המצבים הפתוגניים והמוזרים האלה קרויים הפרעות דיסוציאטיביות בפי אנשי המקצוע מתחום בריאות הנפש . במשך שני עשורים בשלהי המאה ה 19 הושגה התקדמות רבה בחקר המצבים שנגרמים בעקבות טראומה נפשית . פרויד , ז'נה וברויאר הגיעו להבנה כי ההיסטריה היא מצב שנגרם עקב טראומה נפשית , וכי תגובות רגשיות קשות מנשוא על אירועים טראומטיים מולידות מצב תודעה שעבר שינוי , ( altered state of consciousness ) ומצב זה מביא להופעת הסימפטומים ההיסטריים...  To the book