|
|
תמר ליבם זוהר קמפף שושנה בלום קולקה בראיונות עם אויב יש משום סתירה עצמית . על פי הגדרת מילון וובסטר , אויב הוא "דבר מזיק או , "קטלני "אדם הרוצה לפגוע ביריבו , להדיחו מתפקידו או להסתער , "עליו כלומר אדם שיש להביסו כדי לסכל את כוונותיו . במאמר זה אנו טוענים שמאז שנות התשעים - כש'מלחמה' הפכה לכותרת הכוללת סוגים שונים של סכסוכים אלימים , סביבת התקשורת התפשטה מן המישור ה'לאומי' , 'ביךלאומי'ל ותפיסות 'פוסט מודרניות' וביקורתיות שינו את ההגדרות המסורתיות של 'הנבל' בעלילה - ראיונות עם אויב אינם עוד מעשה שאין להעלותו על הדעת . ראיונות מעין אלה הם אמנם נדירים , שנויים במחלוקת , ולעתים משיגים את ההיפך ממטרתם , ואף על פי כן נהפכו לאתגר עיתונאי מבוקש . הרחבה זו של תחום הפעולה העיתונאי תנותח כאן בשלושה שלבים . תחילה נמקם את התופעה מבחינה היסטורית , על ידי בדיקת ההזדמנויות שבהן ראיונות מעין אלה נערכו בעבר , המניעים של יוזמיהם ומידת הלגיטימיות שהשיגו , כדי להגדיר מאילו בחינות ניתן לראות ב'ראיונות עם האויב' תופעה חדשה . ניווכח לדעת שאותם מקרים נדירים של ראיונות עם אויב התרחשו בעבר לפני ( או אחרי ) שהוא ...
To the book |
|
|