ויטגנשטיין והקדימות של הנורמטיבי לאפיסטמולוגי

על רקע עמדתה של האאק , ובמובחן ממנה , ניתן לטעון כי השמירה על תקפותם של מושגים אפיסטמיים מתאפשרת בתוך הקשרים , לא באופן מוחלט . לדוגמה , הכשלת שחקן קבוצת הכדורגל היריבה ברחבת השישה עשר , שהשופט או אחד מקווניו לא ראוה , לא תוכל להיחשב לעבירה , גם אם כל עשרות אלפי הצופים במשחק השגיחו בה . הקריטריון לעבירה נקבע בחוקת הכדורגל , אך הקביעה שהתנהגות קונקרטית הינה עבירה נתונה להחלטתו של השופט או לאחד מהקוונים . גם אם מומחי כדורגל ינתחו לאחר המשחק את החלטתו של השופט באמצעים משוכללים , וימצאו כי על פי חוקת המשחק השופט טעה , לא יהיה בכך כדי לשנות את תקפותה של החלטתו במשחק זה . לעניין זה , טעות עשויה להיות גם האפשרות שהשופט שורק בשל עבירה שבה , "השגיח" גם אם אחר כך יתברר "באופן אובייקטיבי" - נניח , על ידי בדיקת צילומי המהלך - כי לא נעברה כל עבירה . זהו מקרה מעניין , שבו מה שנראה נכון לשופט או לקוונים , הוא נכון ומספיק כדי להצדיק את החלטותיהם . שונה המקרה לגבי מי שנאשם בבית משפט בתקיפה אלימה של אדם אחר , או בגניבה . הקריטריון לקביעת אחריותו הפלילית של הנאשם דורש צירוף ראיות מסוים , ולשופט עצמו אין ...  To the book