אידיאולוגיה של חירות בקודים האתיים של העיתונאים

נדמה כי המשותף לכל התיאורים הללו הוא הדגשת ההיבט המשחרר שבעבודת העיתונאים . העיתונות במערב נקשרה לאידיאולוגיה פוליטית מסוימת , המדגישה חירות . אולם אין זו חירותו של הפועל המצטיין בברית המועצות הסטליניסטית , שכבר אינו מנוצל על ידי " מנגנוני רשע" קפיטליסטיים , או חירותו של בן הגזע הארי בגרמניה הנאצית , שמרחב המחיה שלו נגזל ממנו על ידי עמים . "נחותים" החירות כערך מודרני איננה רק חירות אישית שצמחה במשטרים דמוקרטיים ליברליים , ומוגנת על ידיהם . פעמים רבות היא מובנת כחירותו של הקולקטיב להתפתח לקראת ייעוד חברתי או תרבותי הרצוי לו . מכל מקום , העיתונות נקשרה לשליחויות הללו בכל משטר ומשטר , אף שבכל מקום יצקה תכנים אחרים למושג החירות . העיתונות של היום מתפקדת ב"כפר הגלובלי" תוך שימוש במדיה רבים , ביניהם המדיום הווירטואלי של עולם האינטרנט , ואף מנסחת את תכליותיה המקצועיות לציבור תוך כדי היתלות בעוגן אידיאולוגי זה . הקודים האתיים , ככלל , מעוטרים לרוב במושגים חופש , זכות , חובה , אחריות ציבורית , שירות ציבורי . עד כדי כך הושרש הדימוי הזה של העיתונות , שקשה לדמיין קהילה מודרנית ללא עיתונות שיכולה ל...  To the book