|
|
בפרק זה אציע מסגרת תיאורטית כללית להבנת תופעת ההתאבדות אצל ילדים . מסגרת כזו יכולה לכלול את המימצאים השונים , ההסתכלויות הקליניות והגישות התיאורטיות השונות שהוצגו עד כה . חרף כלליותה , היא עשויה להביא תועלת בהבנת התופעה מנקודת מבט פנומנולוגיה , בהבחנה של חומרת ההתנהגות ההרסנית , ואף להציע גישה עקרונית לטיפול ולמניעה . מובן שגישה תיאורטית , שמבטיחה לשלב בין ניגודים שונים ולהכיל היבטים כה מגוונים , אינה יכולה אלא להיות כללית מאוד , ואינה יכולה להתבסס על מנגנונים ספציפיים או מפורטים מבחינת סיבה ותוצאה . גישה פסיכולוגית כזו , שיש ביכולתה להכיל ניסוחים שונים ותופעות מגוונות ואף סותרות ולהישאר על כנה , היא הגישה הפנומנולוגית . הפנומנולוגיה מתארת את התופעות מנקודת מבטו החווייתית של הפרט . היא מדלגת על הסברים של יחסי סיבה ותוצאה ספציפיים ועל ניסוח תהליכים מורכבים . התיאור החווייתי סובייקטיבי של הסבל ושל הסובל מעניק , בסופו של דבר , הבנה בהירה יותר של התופעה ומניעיה . גישה כזו נקט , למשל , שניידמן ( 2 ) בספרו על הגדרת ההתאבדות . בדומה לגישה זו , אני מבקש להציג כאן מודל תיאורי שיטתי של התאבדות י...
To the book |
|
|