הקשר בין הבעיה הבלתי פתירה לבין התאבדות

מצבים נפשיים הגורמים להתאבדות קשורים לדיכאון , לחוסר ישע , לחוסר תקווה , לאשמה , לתחושת כישלון ותיסכול , ליאוש ולחוסר יכולת להתפשר . זה נראה כמעט מיותר לפרט כיצד מוליכה ההתמודדות עם בעיה בלתי פתירה להרגיש רגשות אלה , ובסופו של דבר למעשה התאבדות . לחץ מתמיד לפתור משהו שאין לו פיתרון יוצר חוויית "בין הפטיש . "והסדן חוויה כזו מתישה ומובילה להרגשת דיכאון לא רק מבחינת רגש העצבות שבו , אלא גם אשמה . אשמה זו מקורה בתחושה העמומה של "להיות לא . "בסדר הילד מרגיש , כי מוטלת עליו איזו אחריות כבדה לשלומם של בני המשפחה , אך אין הוא יודע כיצד לספק אותם . הכישלון המתמיד לעמוד באחריות בלתי מוגדרת יוצר אפוא את תחושת האשמה הדיפוזית . תחושת אשמה מעיקה ובלתי ברורה היא אבן יסוד בדיכאון . פועל יוצא של אי היכולת לעמוד בציפיות הוא תחושת חוסר ערך עצמי , יאוש וחוסר תקווה . דימויו העצמי של הילד הופך בהדרגה לשלילי . הוא חש עצמו כבלתי מוצלח , כבלתי יעיל ובכישלון מוחלט . הצטברות חוויות כאלה יוצרת עמדה פאסיבית בנוסח : "ממילא זה לא . "עוזר הציפיות לעתיד הופכות שליליות ופסימיות , והיוזמה הולכת ומידלדלת . עמדה כזו היא ג...  To the book