הורשת הגישה הפסימית לחיים

התאבדות ילדים יכולה להיות מושתתת על בסיס של למידה מן ההורים וספיגת האווירה המיוחדת בבית . שוב ושוב ראינו במחקר ובתיאורי מקרים שונים , כי משפחות כאלה סובלות מקשיים ומלחצי חיים שונים . המשפחות מאופיינות בגישה פסימית לחיים , בפזילה אל המוות , בסגנון דיבור פאטאליסטי ובהתמודדות ותרנית . גישה פסימית וכנועה כזו , בין אם היא לובשת צורה של דיכאון ובין של התנהגות אחרת , נלמדת על ידי הילדים באמצעות הזדהות , חיקוי או בניית ציפיות שליליות מהחיים . יתר על כן , אין הם לומדים את ההתמודדות האקטיבית נוכח תיסכולי החיים , והם חסרי כלים להתמודדות יוזמנית . הם מסגלים לעצמם את דפוס הוויתור , הכניעה והפנמת הכאב והכעס . המסר שעובר אליהם בצורות שונות הוא : החיים קשים , ובתנאים מסוימים מוטב למות מאשר לסבול . דווקא בגלל היעדר חוויות מגוונות , דווקא בגלל היסטוריית החיים הקצרה יותר של הילד , הוא עלול לאמץ את אמות המידה של הרס העצמי וליישמן אף מהר יותר מן ההורה שממנו למד . אצל ההורה עשויה הגישה הפסימית להיות יעילה בכך שהיא מזמינה עזרה פעילה מן הזולת ; אך הילד עלול ליישמה בצורה הפשטנית ביותר . הנה דוגמה לתהליך זה . ב...  To the book