יחסי האובייקט ודימוי עצמי שלילי — פפר

פפר ( 155 ) משאילה את מושגי תיאוריית יחסי האובייקט בדבר התפתחות האישיות להסבר ההתאבדות של ילדים . התיאוריה מבוססת על הגישה הפסיכואנליטית , תוך שימת דגש יתר על יחסי תינוק אם ופחות על התפתחות פסיכו סקסואלית . כן משלבת פפר בגישתה מונחים והשערות שנוסחו על ידי ריצ'מן 46 ) ו . ( היא סבורה , כי התאבדות ילדים היא תוצר של מערכת משפחתית מסובבת . הורי הילדים במשפחה זו קשורים עדיין בקשרי תלות סבוכים להוריהם . את סבך היחסים האלה הם מביאים לתוך משפחת הגרעין החדשה . הגבולות בין משפחת המקור למשפחה הגרעינית פרוצים , ויש מעורבות רבה מאוד של אלה בחיי אלה . קונפליקטים ישנים ממשפחת המקור נמשכים אל חיי היומיום של המשפחה הגרעינית . מצב זה גורם לקונפליקטים חמורים בין בני הזוג . בדומה לשבת ( 91 ) טוענת פפר , כי כדי למנוע את התפוררות המסגרת , הם הופכים את הילד למושא של רגשות שליליים . הוא לבוד בין תלותו בהוריו לבין אהבתו להם ובין שינאתו לכעסו . לכן העולם החיצוני , והוריו בכלל זה , נתפסים באופן דיכוטומי כטובים או כרעים , ללא יכולת לשלב בין התפיסות האלה . גם את עצמו תופס הילד באופן דיכוטומי כחיובי וכשלילי מאוד וש...  To the book