|
|
פרברו ( 139 ) ניסה לסכם את השפעת המשפחה על התאבדות מבוגרים . הוא טוען , כי אילו היה נדרש לקבוע באופן תיאורטי מהו המתכון שמרכיביו יובילו אדם להתאבדות , הוא היה מתאר אותו כך : המתאבד נדחף לדימוי עצמי נחות ולתחושת חוסר ערך מוחלט . תנאי חייו המוקדמים נטעו בו תובענות בלפי עצמו , ביקורתיות רבה , אשמה ובושה . תחושת הזהות העצמית שלו מבולבלת ומעורערת , משום שבמהלך חייו נאסר עליו כל ביטוי של אינדיווידואליות ועצמאות . דרך ההתמודדות שלו עם קשיי החיים מתבססת על אמצעים בלתי יעילים כמו הכחשה , הדחקה ובריחה . נוסף לכך , הוא אדם נוקשה בגישתו ובחשיבתו , המתקשה למצוא פיתרונות חדשים במצבי תיסכול . אדם זה היה בילדותו השעיר לעזאזל במשפחתו . הסיכויים להתאבדותו גדלים עוד יותר אם אביו התאבד , ואמו הטילה דווקא עליו את אשמת ההתאבדות , וכגמול השליכה אותו לפנימיה או למשפחה אומנת . כך נטעה בו את ההרגשה , כי הוא האחראי לאובדן שני ההורים . להשלמת התמונה יתברר , כי המשפחה האומנת , שאליה נשלח , היא בלתי מתאימה ודוחה , ועל ידי כך מגבירה את תחושות הנחיתות , ואף נוטעת בו את ההרגשה כי הוא שונה לרעה מסביבתו . תיאור היפותטי ...
To the book |
|
|