סיפורה של משפחה שכולה

סוניה קמה באמצע הלילה , נטלה את האקדח המוסתר , שבו למדה להשתמש זמן קצר קודם לכן . התכרבלה במעיל הצמר שלה , ובשקט , מבלי להעיר איש מבני הבית , יצאה אל תוך הלילה החורפי . היא צעדה אל הים , מרחק של שני קילומטר מן הבית , מסלול אהוד עליה מאז ומתמיד , ירדה אל החוף ופסעה על החול עד לשולי הגלים . היא הוציאה את האקדח , כיוונה אותו אל רקתה וירתה . למחרת , השכם בבוקר נמצאה גופתה מוטלת על החול הרך . בכיס מעילה נמצא מכתב ; "לאמא , אבא , חנה וחיים היקרים . אין לי יותר מוצא , כי אני לא שווה כלום . בל מה שנשאר לי זה התלות במשפחה עד סוף חיי . אני מצטערת על הכאב שלכם , אך בשבילי זה הדבר הטוב ביותר . . "סוניה סוניה היתה תלמידה מבריקה . כחצי שנה לפני התאבדותה סיימה את חוק לימודיה בתיכון , כשמאחוריה קפיצת כיתה ותעודות הצטיינות . את השנה הפנויה עד לשירות הצבאי החליטה להקדיש לעבודה התנדבותית הרחק מהבית . מכריה סיפרו שהיא היתה נחושת דעת , חריפה , ישרה וישירה . היא הביעה את הערכתה למי שהיה ראוי בעיניה , אך היתה נוקבת בביקורתה כלפי מי שלא עמד בסטנדרטים של הגינות , צדק , או יכולת . את מה שדרשה מזולתה תבעה מעצמה ...  To the book