תפיסת מוות אצל ילדים בעלי נטיות התאבדות

האם הוא יודע בכלל מה זה למותי זו אחת השאלות הראשונות של מבוגרים ואף של אנשי מקצוע , כאשר הם נתקלים בילד המאיים או המנסה להתאבד . עתה , לאחר הדיון הארוך בנושא זה , נראה כי ילדים מגיל שבע ואף צעירים יותר , יודעים מהו המוות , הגם שהם רואים אותו מנקודת מבטם . אך האם ילדים הנוטים להרס עצמי יודעים מהו מוות ? היתכן שדווקא לילדים אלה יש מושג מוות הנשען על דימיון , מישאלות שונות ואי ידיעה , ולכן הם מבצעים את מעשי ההתאבדות שלהם ? לפני שנים קבע פסיכואנליטיקאי ( 8 ) את הגישה הפסיכואנליטית בנושא זה , שנאחזה בדעת הציבור בעקשנות עד היום . כאשר הילד נושא מישאלת מוות כלפי הזולת , אין הוא מתכוון אלא לפרידה זמנית . יתר על כן , המוות יכול להיתפס אצל הילד כדמות ידידותית מאוד , שאינה מתכוונת להרע כלל וכלל . דימוי ידידותי כזה ניזון הן מתת ההכרה של הילד והן מהשפעה תרבותית , המשווה את המוות לשינה , כפי שמשתקף בסיפורי ילדים כמו על היפהפיה הנרדמת . אומנם ממבט ראשון נראה , כי כך הדבר , ( 24 ) ילד בן שמונה טוען ו "הלוואי שהייתי מת , אני רוצה לראות איך זה בשמיים , אני כבר יודע איך זה . "לחיות ילד בן 1 ו רצה למות ,...  To the book