|
|
גירושין כשלעצמם אינם גורמים להתאבדות . יש אפילו מקרים שבהם הפרידה שבגירושין עשויה להיות שינוי לטובת הילדים והתפתחותם . זאת לנוכח העובדה שהחיכוכים , המריבות , הנקמנות ואי ההתאמה , שהיו חלק מאווירת המשפחה , נעלמים עם הגירושין , ובמקומם עשויה לבוא אווירה נוחה ורגועה יותר וחיים מסודרים יותר , הגם שהם חסרים את הנוכחות המתמדת של שני ההורים . אולם במקרי גירושין רבים הפרידה מלווה בהרס . קורה שהורה משתמש בילד כאמצעי סחיטה נגד בן הזוג השני , כאשר סחיטה זו מוסווית כמלחמה לטובת הילד . תהליך כזה יש בו איום יותר מאשר עצם הפרידה . הוא יוצר קונפליקטים קיצוניים של נאמנות , הגורמים חרדה , תיסכול ותחושת מילכוד . הילדים נוטים לקחת על עצמם אחריות שאינה במקומה , וחשים אשמה לגבי פרידת הוריהם . הם מאמינים כי אילו היו באמת ילדים טובים , לא היו ההורים מתגרשים . הכעס על ההורה העוזב ועל ההורה הנשאר מתמזג בדרך כלל לכעס על עצמם והופך לכוח הרסני ולשינאה עצמית . בתהליך הגירושין יש מצבי מילכוד , שהם הרסניים במיוחד ועלולים לעורר מחשבות על התאבדות . קורה שההורים מועידים לילדים תפקידים בהליך הגירושין , שהם למעלה מכוחותיה...
To the book |
|
|