התיאוריה הפסיכואנליטית

היישום של תיאוריה זו להתאבדות עברה מספר גילגולים , במקביל לשינויים שחלו בתיאוריה עצמה . אחד המקורות הראשונים לדיון הפסיכואנליטי הוא המאמר של פרויד משנת 7 ו . 19 ניסוח זה קדם לשינוי שהכניס פרויד לתיאוריה שלו בצורת אינסטינקט המוות ככוח נגד לאינסטינקט החיים או המין , כאשר הוא התמודד עם שאלת ההרס העצמי של המין האנושי . הדיון בהתאבדות הורחב מאוחר יותר על ידי פרויד עצמו ( 5 ) ואחדים מתומכיו . התיאוריה עושה שילוב במושגי אינסטינקט המוות והמין , המושגים המיבניים של איד , אגו וסופר אגו , תהליכי הזדהות , חוויות אובדן אמיתי או סימלי של דמות אהובה , כמיהה ראשונית לקשר עם האם ולידה מחדש . ההתאבדות היא ביטוי לתהליך מורכב ביותר , הקשור גם לדיכאון ולאבל חולני . הוא עלול להתחיל בעמדה דו ערכית של שינאה ואהבה כלפי דמות אהובה שאבדה על ידי מוות , פרידה או דחיה . רגשות ההזדהות העמוקה עם דמות כזו והתלות בה מונעים ביטויי כעס גלויים כלפיה . במקום זאת הכעס מופנם ולובש צורה של הענשה עצמית סאדיסטית . ההתאבדות אינה אלא רצח ב 180 מעלות , כך הגדיר שניידמן ( 2 ) את הניסוח הפסיכואנליטי להתאבדות . בסגנונו של פרויד , הס...  To the book