א. הגדרת ההתאבדות

עד לפני שנים אחדות היה קשה למצוא בספרות המקצועית דיון רציני בהתאבדות ילדים . הגישה הפסיכואנליטית היתה יוצאת דופן . היא קבעה לעיתים באופן חד משמעי , כי ילדים מתחת לגיל 12 אינם מסוגלים להתאבד , משום שאישיותם עדיין אינה מגובשת ואינה יכולה ליצור תהליכים של אשמה והרס עצמי , המעורבים באיבוד לדעת . טענות אחרות הדגישו את היעדר הבנתו של הילד את המוות ואת אי יכולתו לתכנן ולבצע פעולה כה מורכבת . אולם , במאמר שהתפרסם באחרונה ( 1 ) יש תיאור נוקב של ניסיונות התאבדות של ילדים בני ארבע , ואפילו צעירים יותר . התנהגות של הרס עצמי בילדים תובן יותר אם נבחן אותה על רקע התאבדות מבוגרים . שניידמן ( 2 ) מגדיר התאבדות בתיאור פלאסטי שאינו משתמע לשתי פנים ! אדם מת , חור בראש , אקדח ביד , מכתב על שולחן . אולם חרף עוצמתה של הגדרה זו , אין בה כדי תיאור מקיף ומדויק של תופעות התאבדות אלו . אנציקלופדיה בריטניקה , מהדורת , 1973 מגדירה התאבדות כ"פעולה אנושית של גרימת נזק עצמי בכוונה תחילה להביא . "חידלון במבט ראשון זו הגדרה פשוטה וקולעת , אך מורכבותה של התופעה מתגלה בהשוואה בין הגדרות שונות . ( 3 , 2 ) ההשוואה מבהירה כמ...  To the book