ז'וזה ברונר ביקורת הבנאליות הטהורה על הדה־הומניזציה של אייכמן אצל ארנדט

הקדמה ספרה של חנה ארנדט , א"כמן בירושלים : דו"ח על הבנאליות של הרוע , שראה אור בשנת , 1963 עורר שערורייה , בין השאר משום שהציג את אייכמן , אחד האחראים המובילים למוות המוני בעידן המודרני , כאדם רגיל וחף מדחפים דמוניים אנטישמיים פנאטיים או אחרים , שפשוט לא היה מודע לכך שביצע פשעים , מכיון שנעדר ממנו כל שיקול דעת מוסרי . המונח "הבנאליות של הרוע" שטבעה ארנדט , והמשמש כותרת משנה של ספרה , מתייחס לאישיותו של אייכמן - ולא לשואה כשלעצמה , שברוע שלה לא ראתה ארנדט בשום פנים משהו בנאלי . טענתי במאמר זה היא , שרעיון הבנאליות של הרוע שטבעה ארנדט משיג אולי יותר מדי . בכך שהיא מאתרת את מקורות הרוע בחוסר מחשבה , ובהוציאה את אייכמן מתחום היצרים והשיפוט , מרוקנת ארנדט את נפשו של אייכמן לא רק מתכונות דמוניות - דבר שהתכוונה לעשות - אלא אף שוללת ממנו תכונות אנושיות בסיסיות . כלומר , בעת שהיא שוללת את הרמוניות שלו היא גם הופכת אותו לבלתי אנושי . חלקו הראשון של מאמר זה מפריד בין שלוש רמות המשמעות שמכיל רעיון הבנאליות של הרוע . החלק השני מציע שלוש ביקורות על ארנדט , וטוען , כי אף שהצגתם של אייכמן ושל הנאצים ב...  To the book