פרק שביעי: חמלה

קרביים של כלבים שבועות ספורים לאתר מסיבת פורים הלך עם בוריס . הם חצו את הרחוב הארוך שנמתח מראשיתה של השכונה ועד סופה , ואחר כך צעדו לאורכו של גן עלוב למראה , שעל פני מדשאותיו הכמושות היו אמהות צעירות מצטחקות לעולליהן , עד שנמצאו עומדים בפתח בית דירות . מיד התברר שלבוריס אין מפתח לביתו שלו , הוא אומר ששכח את המפתח , אבל פניו השוחקות ועיניו המשתמטות במבוכה מעידות שלא רק בפעם הזאת אין המפתח נמצא ברשותו , אלא מאז ומעולם . מה יעשו אפוא ? הולך הילד לפאתי החצר , ובשובו כעבור רגעים ספורים הוא גורר בעקבותיו סולם עצום מידות , גורר בדוחק ואגב התנשפויות את הסולם הארוך הרבה ממידתו , ומבקש ממנו שיסייע בידו להעמיד את הסולם על הקיר , מתחת למרפסת חדרו שבקומה השנייה , כדי שיוכלו שניהם לטפס עליו ולהיכנס פנימה . ראשון מטפס הילד . מניח כפות ידיו על הדרגש התחתון , בודק שהכול יציב ואין סכנה ומטפס במהירות מפליאה עד שהוא ניצב ליד סובכי המרפסת , מסיט את התריסים הלבנים , פתחם לרווחה ונכנס פנימה , ומיד צועק אליו שיעלה ולא יפחד , הנה הוא מחזיק בשבילו את הסולם ואין שום סכנה . בתוך הבית הם שותקים . השתיקה מביכה אותו...  To the book