|
|
אדם ב '' אמצע נתיב חייו" ( לא כהגדרה של גיל ) מתעורר להכרת עולם ריק // חיצונית , הוא יכול להיות אדם מקובל ומצליח , מהותית הוא לבד , הוא זר , הוא גולה // העבר נראה לו כמבעד לערפל כבד , כזכרון אושר ושבירה , העתיד כציפיה // הוא נמשך בכוח עצום אל איזה "חוסר" אדיר , שכל מה שהוא יכול לדעת עליו הוא שאינו יכול לדעת עליו דבר , ושמוחו המפוכח דוחה את אפשרות קיומו מכל וכל // לעולם לא ירצה , או לא יוכל , להתמכר לחלוטין לאחד משני קצוות אלה שבישותו . ' / אפייני לו יחס של משיכה רתיעה אל ההעדר // הוא הולך במי שנקרא ; כמי שמכין את עצמו לקראת איזו התנסות , או פגישה , אחרונה // אופן זה של קיום , הוא שמחדיר מימד של משמעות לתוך הריק // הצליין החילוני מידע את מצבו כמצב מתמיד של " השתוקקות ללא , "תוחלת ובכך הוא דמות טראגית . ד'אראסט מ"האבן הצומחת '' בא אל איגואפ מן החוץ . וכמוהו אול אנדרסון לעיר סאמיט . זרותם למקום עשויה להיראות לנו טבעית . אבל , האם היא מקרית ? נתאר לנו סיפור בו הזר הוא יליד המקום . בוקר אחד קם אדם ומגלה שהוא זר בתוך ביתו . עדיאל עמזה מגלה זאת בנקודה הקרובה ביותר אל ההצלחה . ד'אראסט מגלה את ...
To the book |
|
|