הקדמה והתנצלות

כבר לפני שנים , בקוראי סיפור זה או אחר ממה שקרוי "סיפורת בת , "זמננו היתה לי לעתים תחושה מוזרה : כאילו הדבר המשמעותי באמת בסיפור מתרחש לא בין הדמות המרכזית לבין הדמויות המשניות , כי אם בינה לבין משהו שמחוץ לסיפור . משהו בלתי מוגדר ובלתי נתפש , הווי אומר בלתי קיים ; והנה , כוחו על הסיפור כה רב , עד שנדמה , כי כל מה שקורה בו אינו קורה אלא מכוחו של אותו משהו , וביחס אליו . ושוב , בבואך להצביע עליו , או להגדיר אותו , הוא חומק לחלוטין . לכאורה , אפשר היה להתיחס לזה בנוסח "הרי לך חתול שחור בחדר שחור בלילה שחור" - אלמלא העובדה שאותו משהו , שכוחו כה רב לגבי סיפור אחד , אין כוחו מורגש כלל לגבי סיפור אחר . אלוהים ? כוחות קוסמיים ? רוחות ושדים ? r אלה כבר מזמן הפכו למימסדים ; אי אפשר לטעות בנוכחותם . ואילו כאן מדובר באי נכוחות , אי הגדרה , אי חוק . עדיין היתה זו תחושה בלבד , מעורפלת למדי ; מופרכת על פי מידות ההגיון . מורינו וחוקרינו לימדו אותנו , כי מה שיש בסיפור יש , ומה שאין בו אין . הרינו מותנים לכך מראש , כך ראינו את החיים . להעלות , ולו על דל שפתיים , אפשרות שמשהו שמחוץ לסיפור , שאינו בר הגד...  To the book