ימי פסח תרצ"ח — אותם הימים , שבהם יצאה השנה השניה של "מאורעות" הדמים בארץ ישראל ונכנסה השנה השלישית , לא הביאו כל שינוי ב"אוירה" הארצישראלית : אותו סגריר הדמים , הטורד והחדגוני , נמשך ללא הפסק ; אותו סגריר הדמים — עם המסגרות השחורות יום יום בעתונים , 2 הכוונה לאצ"ל שפתח בפעולות ה"תגובה" שלו במחצית נובמבר . 1937 עם הלויות והספדים , שהפכו ל"חלק אינטגרלי" של חיי הישוב , עם כל השקר שבמאמריסטיקה של העתונאים ובנאומיהם של המספידים , על כל " הפזמונים החוזרים" יום יום : "הם ירצחו , ואנו , "נבנה "הם יעקרו , ואנו , "ניטע או "נקמתנו היחידה במרצחים — המפעל . "והבניין וכך נמשך הפוגרום הרצוף , שלא היה כמוהו לאורך בתולדות שום גולה , זה שנתיים ימים , וכבר נכנס לשנתו השלישית וכמעט שהפך ל"טבע שני" לישוב , כאילו היהודים לשם כך נוצרו — שירצחו יום יום במולדתם , ורכושם ייחרב ... אמנם , היו במשך השנים האלה כמה מקרים בודדים של הגבת גבורה מצד יחידים , כגון ב 14 בנובמבר , 1937 שבעקבותיהם באו מאסרים המוניים של רביזיוניסטים , אבל המקרים הבודדים לא יכלו לשנות את התמונה הכללית של "ההבלגה" והפוגרום הממושך . ובפר 1 ס...
To the book