|
|
אנחנו בדרכיהם לא נלך ובמעשיהם לא נעשה . בלב ישראל ש 1 רה האידיאה של הנבואה , שכינת הרחמים והאהבה לא רק לאדם , שנברא בצלם אלהים , אלא גם לבעל חיים ואפילו לצומח . ובאזניבו מצלצל היעוד הנבואי "וכתתו חרבותם לאתים וחניתותיהם למזמרות ולא ישא גוי אל גוי חרב ולא ילמדו עוד / 'מלחמה וזהו העוצר בעדנו . כי גם בזמן של התנפלות אכזרית על נפשותינו ועל רכושנו , אנו מתגברים לעצור בעד מידת השנאה והנקמה . אנחנו מלומדי נםיון . קראו בי'ספר הדמעות " ותראו בכמה נסיעות נתנסינו , ואילולא הירושה היקרה שירשנו מנביאינו , היינו כולנו נשרפים מאש השנאה כמעט לכל העמים שעל פני האדמה , שהתעללו בנו במשך הרבה דורות . אבל שכינת הרחמים והאהבה גוברת בנו ועוצרת בעד רגשי השנאה והנקמה ואומרת לנו ו לא יומתו בגים על חטא אבותם . — 'אבל זוהי , 'חולשה אומרים אחדים מאלה שחושבים את עצמם לגיבורים , בעלי אגרוף , כביכול . 'ההבלגה היא סימן של חולשה ואנו רוצים להיות גיבורים , תקיפים' — לא חביבים ! טעות היא בידכם . לא חולשה היא ההבלגה , אלא גבורה עילאית , גבורה נצחית , לנו ולדורות . ואולם אינני אומר שנשב בחיבוק ידים ונביט באדישות על מעשי הר...
To the book |
|
|