|
|
קריאה זו , הבלגה , שאנו קוראים לעצמנו השכם והערב בימים טרופים אלה , תמציתה היא לא "מחילה תקלה" ואף לא "סליחה , "נאצלה כי אם מחסום לחידקי היאוש המסתופפים באויר , נסיכת גבורה פנימית תחת המורד והרפיון העלולים לכבשנו . אנו מבליגים , פירוש הדבר : המשך , וללא ריתוי , של יצירתנו המשקית התרבותית , איזון הכוחות הרוחניים לשם העמקת התלם , הארכתו והרחבתו . הבלגה , זאת אומרת , לדלות ממעמקים , מתוך רובדי נפש נסתרים , עצמה ואיל לשם פעולה ויצירה , היא התוכן העמוק והאמיתי של "ואף על פי כן" ... אילו לא חוננו בסגולה זו במשברים הקודמים — כלום היינו מגיעים עד הלום ? תנועה בתנועתנו , הצועדת מתוך כורח היסטורי עמוק לקראת הגשמה , מצינה על פי עצם יעודה ברגעי מבחן קשים על הבלגה , למען הסתער אחרי כן מתוך צבירת כוחות ואון מחודשים ורעננים על העמדות שיש לכבוש . ואין כאן לא "מחילה תפלה" ולא " סליחה , "נאצלה באשר הם "במותם ציוו לנו את . "החיים ואשר ל"לקח התמים והחדש : היה אויב לאויבך " ! הנה קראתי את הדברים שניים מקרא ואחד תרגום ולא ירדתי לסוף דעתם . למה תחייב אותנו הכרה זו ? לאילו מסקנות יש להגיע אחרי שנח 1 נן בסגולה...
To the book |
|
|