שור נגח.

— ( א ) חוק השור הנגח מורכב מדין שור הממית אדם ( שמי כא'כח לב ) ודין השור הממית שור ( פסי לה לו . ( בין דינים אלו חוצץ דין הבור שלתוכו נפל שור או חמור . למבנה מתמיה זה של הפסקה שמי כא'כח לו הוצעו הסברים שונים . לדעתו של יפסן דין הבור ודין השור הממית שור ( המסתיימים שניהם במלים : והמת יהיה לו ) נספח הם למשפט הקדום של שור ממית אדם . ואילו דאובה כולל בטקסט הקדום גם את משפט הבור ואינו מאחר אלא את משפט השור הממית שור בלבד , אבל דייני אשנונה מעידים על קדמות דין זה ( עיין להלן , ט ' ( ויש להעדיף את דעתו של ג'קסון החושב את עיקרי שלושת הדינים ליחידה ספרותית אחת הדנה בשור הממית אדם , באדם הממית שור ( וחמור ) ובשור הממית שור . ( ב ) הדין הראשון נוקט בלשון : וכי יגח שור ; השני בלשון : וכי יגוף שור . נגיחה מציינת הכאה בקרנים דווקא , ואילו נגיפה מורה בדרך כלל על הכאה ודחיפה סתם . אך מסתבר ששני הלשונות משמשים כאן כנרדפים . השור שעליו כתוב בפס' לה שנגף מתואר בפסי לו כשור נגח , ואף ייתכן שנגף משמש כאן במשמעות הפועל האכדי nakapu המציין בדיני השור המיסופוטמיים את נגיחתו . מבחינת הדין מסתברת דעת חז"ל : כל...  To the book