שוגג ומזיד.

- ( א ) ההלכה של התנאים מבחינה בין שוגג' מי שעבר עבירה שלא בכוונה' ובין מזיד' החוטא כשהוא מודע אחר חטאו . הבחנה שיטתית זו נעדרת T מן המקרא' וממילא לא מצינו במקרא לשונות של שוגג ומזיד כשהם באים זה לצד זה בעימות . צורות משורש זו"ד ( למשל שמי יח'יא ; כא'יד ; דבי יח'כ , נחמי ט'י ) והשם זדון ( שמ"א יז'כח ; יחי ז'י ' יא ) מציינים ךשעות וכוונה רעה . אבל המושג שגגה במשמעות עבירה שנעשתה בבלי דעת או שלא במלוא הכוונה אמור במקרא בשני הקשרים אופייניים . ההקשר הראשון הוא דיני הקרבנות המכפרים על עבירות שבשגגה' ואינם מכפרים על עבירות שבזדון . דבר זה מפורש בבמ' טו'כב לא : וכי תשגו ולא תעשו את כל המצוות האלה אשר דבר הי אל משה ( פסי כב ' ( וכנגד זה : והנפש אשר תעשה ביד רמה ( פסי ל . ( המושג יד רמה האמור כאן אינו זהה עם המושג זדון של התנאים' שכן בלשון יד רמה יש יסוד של הפגנה ( השווה שמי יד'ח ; במי לג'ג ) ומרי כמפורש ' בהמשך הכתוב : את ה' הוא מגדף ... כי דבר ה' בזה ( פסי ל לא ' ( ואינו מורה על מודעות החטא . כתובים אלו מפרטים שני סוגים של שגגה : שגגת ציבור ( פסי כב כו ) ושגגת יחיד ( פס' כז כט ' ( ואפשר לר...  To the book