- רזון . זו לקראת מושגיות עניינית הרוח מוזכרת גם בהקשרים שיריים' שאולי יש בהם מן המשקע המיתולוגי ' והכוונה להיפוסטאסה כאשר המשורר או הנביא פונה אל הרוח בלשון צפון ותימן כגון : עורי צפון ובואי תימן ( שה"ש ד'טז והשווה יש' מג'ו ; תה' פט'יג ) בדומה לכך : האלהים מוציא רוח מאוצרותיו ( תה' קלה 'ז ) והאלהים אוסף אותו בחופניו ( מש' ל'ד . ( כיוצא בזה הלשון : חדרי תימן ( איוב ט 'ט . ( המקור האלהי של הרוח מודגש הרבה . אלהים ברא ( עמ' ד' יג ' ( נהג ( שמ' י ' יג ' ( הטיל ( יונה א'ד ) וכו' את הרוח ; רוח נסע מאת ה' ( במ' יא'לא . ( לעתים הוא נקרא רוח הי ( הוי יג' טו . ( בביטויים ובצירופים : רוח אפיך ( שמ' טו'ח ' ( גערת ה' ונשמת רוח אפו ( שמ"ב כב'טז ' ( נשמת אלוה ורוח אפו ( איוב ד'ט ' ( או נשפת ברוחך ( שמ' טו'י ' ( ישב רוחו ( תה' קמז' יח ) — עולה הד לתפיסה העתיקה המקשרת את נשיכת הרוח בנשימתו של אלהים ובהתפרצויות רגשיו . נג ] רוח ככוח מחייה ויוצר . — בתוך שאר הוראותיה הרוח מציינת גם את ,-הנשימה לפיכך מוסבת המלה רוח גם על עקרון החיים בכלל ובאה בתקבולת למלה נשמה ( ע"ע ) כנאמר : ויפח באפיו נשמת חיים ( בר' ב...
To the book